הקיבוץ הוקם על ידי ניצולי שואה מפולין ומליטא שעלו לישראל אחרי מלחמת העולם השניה וביקשו להקים קיבוץ שינציח את לוחמי הגיטאות ואת בני משפחותיהם שניספו בשואה. עם מייסדי הקיבוץ נמנו שרידים מהלוחמים במרד גטו וארשה, פרטיזנים שלחמו ביערות, אסירי מחנות ריכוז וניצולים שהסתתרו במלחמה בזהות בדויה או שנמלטו לברית המועצות. חלק מהמייסדים הגיעו לארץ במסגרת 'קיבוצים' שהתארגנו בפולין במסגרת תנועת 'דרור' וחלקם הגיעו כבודדים. הם עשו את דרכם לארץ בנתיבי 'הבריחה' וההעפלה. חלקם נתפסו ונשלחו לקפריסין, חלקם הורשו לעלות לארץ עוד בתקופת המנדט, רובם הגיעו לאחר הקמת המדינה.
תחילתו של הקיבוץ היא בשנים 1948-1946 עם התארגנותו של גרעין 'מאבק' ביגור. אל חברי הגרעין הצטרפו חברי גרעין 'מעפילים' שהגיעו ממחנות המעצר בקפריסין וכן חברים שהגיעו לארץ כבודדים. עם התגבשות רעיון ההתישבות והקמת הקיבוץ החל הגרעין לכנות את עצמו 'הגרעין על שם לוחמי הגיטאות'. לקראת העליה להתישבות התאחדו עם גרעין 'במאבק-מעפילים' שני גרעינים נוספים שהוקמו בתחילת 1947: גרעין 'אלונים' שקיבל הכשרה בבית השיטה ו'הקיבוץ על שם מרדכי טננבוים' שקיבל הכשרה בגינוסר. בספטמבר 1948 נערך כנס היסוד של גרעין מאוחד שבו נכללו חברי שלושת הגרעינים וכן חיילים בודדים ששרתו בצבא. הגרעין המאוחד קרא לעצמו 'הקיבוץ על שם לוחמי הגיטאות'. חברי הגרעין התרכזו בוולדהיים (כיום בית לחם הגלילית), עבדו בחיפה וכפלוגות עבודה בישובי 'הקיבוץ המאוחד'. עם סיום מלחמת העצמאות הצטרפו לגרעין חברים נוספים מאנשי הגח"ל.
הקרקעות בוולדהיים לא הספיקו להקמת ישוב קבע. בינואר 1949 הוחלט כי הגרעין יעלה להתישבות בגליל המערבי, על גבעה הצופה לעמק עכו ולכביש החוף המחבר בין עכו לנהריה. בפברואר 1949 התיישבה קבוצת חלוץ במחנה עזוב של הצבא הבריטי בסמוך לכפר הערבי הנטוש סמרייה. ב-19 באפריל 1949, יום השנה למרד גטו וארשה, נערך טקס הנחת אבן הפינה לקיבוץ לוחמי הגטאות. במסגרת אותו אירוע הונחה גם אבן הפינה ל'בית לוחמי הגטאות למורשת השואה והמרד על שם יצחק כצנלסון' ונערך טקס זיכרון ראשון שהפך בהמשך למסורת.
המתיישבים החלו בפיתוח הנקודה החדשה והמשק. החלה העבודה בפרדס, בגן הירק, במשתלת הפרחים ובנפחיה. ביולי 1949 הושלמה העברת הקיבוץ מוולדהיים לנקודה החדשה. בשנת 1950 ניטעו בננות, נשתל הכרם והוקמה משתלת גפנים. נחנך בית התרבות הראשון ונחנך חדר תצוגה ראשון במוזיאון זמני. בשנת 1952 אישרה ועדת השמות הממשלתית את השם 'קיבוץ לוחמי הגטאות'. באותה שנה החלה העבודה בבריכות הדגים ונפתחה 'הארגזיה'. בשנים הבאות התפתחו ענפי משק נוספים, חלקם לא הוכחו ככדאיים ונסגרו מאוחר יותר. בשנים 1956-1950 נקלטו בקיבוץ שלוש חברות נוער והכשרות שונות. במהלך השנים הבאות הצטרפו לקיבוץ גרעיני נח"ל מתנועות 'המחנות העולים' ו'הנוער העובד והלומד' וכן משפחות ויחידים מישראל ומחו"ל.
בשנת 1960 נחנך מוסד לבני עלית הנוער ובית ספר על שם יאנוש קורצ'אק. בשנת 1962 הוקם מפעל קמ"א. בשנת 1970 נחנך חדר האוכל החדש. בשנת 1981 עבר הקיבוץ ללינה משפחתית. בשנת 1985 החל היצור במפעל 'טבעול'. בשנת 1993 נפתח בית הארחה 'בית וקיט'. בשנת 1994 החלו שינויים מבניים ותהליכי הפרטה.
ענפי המשק כיום: תעשיה (מפעל 'קמ"א' לכבלים אלקטרוניים, מפעל 'טבעול' למוצרי מזון מחלבון צמחי), חקלאות (מטעי אבוקדו, גידולי שדה, רפת, לול, מדגה) תיירות (חדרי אירוח, מסעדה, מוזיאון, גלריה לאמנות). רבים מתפרנסים ממקצועות חפשיים ומעבודות חוץ. הקיבוץ עבר תהליכים של הפרטה ושינוי אורחות החיים והוא מוגדר כיום כ'קיבוץ מתחדש'.
