באוקטובר 1939 הוקם קיבוץ בית הערבה בצפון ים המלח. מייסדי הקיבוץ היו קבוצה מבוגרי תנועת 'המחנות העולים' ואליהם הצטרפו כעבור כמה חודשים בוגרי חברת הנוער ב' מאשדות יעקב, שעלו לארץ ישראל בשנת 1938. למרות התנאים הקשים באזור הצליחו המתישבים להתבסס ולהקים משק חקלאי. לאחר הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 משהחלו כוחות צבא ירדן בהכנה לפלישה לתחומי ישראל, הוחלט לפנות את אזור צפון ים המלח. ב-20 במאי 1948 הושלם פינוי הקיבוץ והוא נהרס. לאחר המלחמה נותר אזור בית הערבה בשטח מדינת ירדן והמפונים עברו לצפון הארץ.

ב-19 בינואר 1949 עלו כמחצית מחברי בית הערבה על הקרקע בגליל המערבי, בסמוך לכפר הערבי הנטוש כברי. (חברי בית הערבה האחרים הקימ את קיבוץ גשר הזיו הסמוך). במהלך השנים התבסס הקיבוץ והתפתח מבחינה כלכלית וחברתית. במהלך השנים הצטרפו לקיבוץ עולים מדרום אמריקה, מהודו, ממצרים וכן ילידי הארץ.

כיום ענפי המשק העיקריים בקיבוץ הם: תעשיה (מפעל 'כבירן' ליציקות אלומיניום מדויקות, מפעל 'ריאון' למוצרי פלסטיק), חקלאות (מטעי בננות ואבוקדו, לול, רפת), תיירות (חדרי אירוח, מסעדה, חוות סוסים), אמנות ('מרכז גוטסמן לתחריט', גלריה לאמנות), שירותים (קייטרינג, מכבסה, מרכול) ועסקים קטנים. הקיבוץ עבר תהליכים של הפרטה ושינוי אורחות החיים והוא מוגדר כיום כ'קיבוץ מתחדש'.