בסוף המאה ה-19 נקנו על ידי הברון רוטשילד אדמות בגליל העליון המזרחי  עבור איכרי המושבה מטולה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה התישבו בסמוך אנשי 'השומר' והקימו את כפר בר-גיורא (לימים כפר גלעדי). עם סיום המלחמה הוחלט להקים בסמוך ישוב נוסף ולשם כך ויתרו אנשי כפר גלעדי על חלק מאדמותיהם.

באוקטובר 1919 עלתה על הקרקע קבוצת פועלים מנוסים והקימה את הישוב חמארה. במהרה נקלעו חברי הקבוצה, שמונה בחורים וארבע בחורות, למתיחות הבטחונית של ערב מאורעות תל חי. התפרעויות הערבים והבדואים שבגליל העליון הופנו תחילה נגד השלטון הצרפתי והנוצרים, ואחרי כן גם נגד ארבעת הישובים העבריים שבאזור (מטולה, כפר גלעדי, תל-חי וחמארה). המיקום של חמארה היה נחות ולרשות המתישבים היו אמצעי הגנה דלים בלבד. לאחר התייעצות עם יוסף טרומפלדור הבינו המתישבים  שאין אפשרות להגן על הנקודה. ב-1 בינואר 1920 ננטשה חמארה וכעבור יומיים הועלתה באש על ידי בדואים מהסביבה. חלק מהחברים נמנו מאוחר יותר עם מייסדי מושב כפר יחזקאל. בשנת 1923 ניסו חברים מקבוצת הרועים להתישב במקום, אך  הם נטשו לאחר תקופה קצרה. כפר גלעדי עיבד את האדמות עד שנת 1947 ואז הן הועברו לקיבוץ חדש, מעיין ברוך.

.