התנועה נוסדה בגרמניה בשנת 1928 והקימה חוות הכשרה ברודגס בגרמניה במטרה להכשיר את הנוער הדתי-ציוני לעלייה לארץ-ישראל ברוח תורה ועבודה. התנועה פעלה בארצות נוספות: אוסטריה, צ'כוסלובקיה, הולנד, הונגריה, רומניה ואנגליה, והקימה בהן מרכזי הכשרה לעולים.

גרעין הראשון של חברי התנועה, אחד עשר מחניכי ההכשרה ברודגס בגרמניה, עלה ארצה בשנת 1929. חברי הגרעין התיישבו בחווה ליד פתח-תקווה, שגם אותה כינו רודגס (כיום שוכן במקום הישוב כפר אברהם). המקום הפך למקום ריכוז והכשרה לקבוצות נוספות של חברי בח"ד וחברי תנועות נוער דתיות-חלוציות אחרות. בוועידה השביעית של 'הפועל המזרחי' בשנת 1935 הוקם 'חבר הקבוצות של הפועל המזרחי' במטרה לאגד את קבוצות ההכשרה ופלוגות העבודה של התנועות הדתיות-חלוציות. כעבור שלוש שנים הוחלף שמה של התנועה ל'הקיבוץ הדתי'.

בשנת 1937 הקימה קבוצה מחברי בח"ד, יחד עם בוגרי תנועות נוער דתיות-חלוציות מפולין, את קבוצת טירת צבי, הקבוצה הראשונה של 'הקיבוץ הדתי'. חברי בח"ד שעלו ארצה השתתפו בהקמתם של מושב הזורעים ושל הקיבוצים בארות יצחק, לביא, שלוחות ובית רימון.