המדינות המרכזיות שיוצגו בועידה זו היו רוסיה, בריטניה, פרוסיה ואוסטרו-הונגריה. כמו כן הוזמנו נציגים של צרפת המובסת. מטרת הכינוס היתה לנסות ולהשיב את האיזון לאירופה ולמצוא הסדרים מדיניים וטריטוריאליים, שיהיו מקובלים על נציגי כל המדינות.
כיבושיו של נפוליאון שנמשכו לאורך סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה- 19, הפרו את האיזון הטריטוריאלי המסורתי וגרמו להפצת הרעיונות הרפובליקניים של המהפכה הצרפתית באירופה כולה. מטרניך, קאנצלר (ראש ממשלת) אוסטריה, והדמות הדומיננטית בקונגרס וינה, הוביל מגמה של שמרנות - של רסטורציה. במילים אחרות, מטרניך שאף להשיב את הסדר הישן, הסדר השמרני, שפירושו היה החזרת המלכים המודחים או יורשיהם לתפקידם, החזרת המעמד המיוחד של האצולה והכמורה וחזרה לגבולות המדיניים, שקדמו למהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון.
בהחלטות שהתקבלו בקונגרס וינה, אפשר לראות ניצנים של מערכת הבריתות והסכיסוכים הטריטוריאליים, שהיוו מאוחר יותר את הרקע למלחמת העולם הראשונה.
הקונגרס כונה גם 'הקונגרס הרוקד' בגלל הסעודות והנשפים שנערכו בו לצד הדיונים. זו גם הסיבה שהקונגרס ערך יותר מחצי שנה.
