במהלך מלחמת העולם השניה התארגן באנגליה גרעין שרוב חבריו היו פליטים ממזרח אירופה, חלקם הגיעו לבריטניה כילדים בשנות ה-30 במסגרת ה'קינדר-טרנספורטים' מגרמניה. שאר חברי הגרעין היו ילידי אנגליה. הגרעין השתייך לתנועת בח"ד (ברית חלוצים דתיים). בשנים 1948-1947 עלו חברי הגרעין לארץ ישראל וקיבלו הכשרה בקבוצת יבנה ובעין הנצי"ב.

ב-27 בפברואר 1949 עלו חברי הגרעין על הקרקע באדמות הכפר הערבי לוביה שנכבש במלחמת העצמאות. בתחילה הם התיישבו על גבעה חשופה בגליל התחתון אשר חולשת על כביש הגישה לטבריה ולגליל העליון. בשנת 1950 עבר הקיבוץ לנקודת הקבע. הקיבוץ נקרא 'לביא' על שם הישוב לוביא מתקופת המשנה והתלמוד, ששמו השתמר בשם הכפר הערבי לוביה ששכן במקום.

בשנים הראשונות התנאים במקום היו קשים. האדמות היו זרועות אבנים ונדרשה עבודת סיקול מרובה. לא היו מים, ובמשך חמש שנים הובאו המים לקיבוץ בטנקים על גבי משאיות. אחרי חמש שנים נחפרה בקיבוץ באר ובעיה זו נפתרה. במהלך השנים הצטרפו לקיבוץ גרעיני נח"ל של 'בני עקיבא' ו'הצופים הדתיים' מישראל, גרעין של 'בני עקיבא' מארצות הברית וחברים בודדים מ'בני עקיבא' באנגליה. 

כיום ענפי המשק בקיבוץ הם: חקלאות (מטעים, גידולי שדה, רפת חלב, רפת בקר, לולים), תעשיה (מפעל ליצור רהיטים לבתי כנסת), תיירות (בית כנסת) ועסקים קטנים. הקיבוץ מתנהל כ'קיבוץ שיתופי'.