מושב עובדים. המייסדים הם קבוצה של יוצאי הפלוגה הדתית בבת גלים. בתחילה חברי הקבוצה צורפו למחלקה הדתית של הפלמ"ח בביריה והשתתפו בהקמתה של טירת ביריה. אחרי כן עברו הכשרה חקלאית ב'ארגון הזורעים' בלוביה והתארגנו כגרעין מושבי. הגרעין עבר לכפר הרא"ה במטרה להתרחב. בכפר הרא"ה הצטרפו לקבוצה ניצולי שואה, מעפילים מהאניה 'אנצ'ו סירני', בוגרי עליית הנוער, חיילים משוחררים מהבריגדה ואחרים. המקום היה צר וחברי הקבוצה עברו לסומלי (כיום - גאולי תימן) והתאגדו בשנת 1944 במסגרת 'ארגון תקומה'.
במוצאי יום הכיפורים תש"ז (1946) יצאה קבוצה מחברי הארגון מבארות יצחק והתיישבה בסומרה (כיום - מושב שרשרת) במסגרת התיישבות 11 הנקודות בנגב. יתר החברים נשארו בסומלי. במלחמת העצמאות היה היישוב מבודד ומנותק, אך לא סבל מהתקפות ישירות. חברים מהקיבוץ סייעו בהגנה על בארות יצחק. אחרי המלחמה דרשו המתיישבים לעבור מהמקום בשל הקירבה לעזה וליישובי הבדואים, הריחוק והניתוק מכל יישוב יהודי והמחסור במים. בשנת 1949 היישוב עבר למקומו הנוכחי במוחרקה (סמוך לצומת נתיבות). מחנה סומלי פורק ויתר חברי הגרעין עברו לנגב. אחרי כשנתיים עברו המתיישבים לבתי קבע. המשק המשותף פורק והרכוש חולק בין המתיישבים. חלק מהחברים התקשו להסתגל לשינויים ועזבו את המקום. בשנות ה-50 הצטרפו ליישוב עולים ממזרח אירופה ומטוניסיה.
שמו של היישוב נבחר על ידי המייסדים, רבים מהם ניצולי שואה, במטרה לסמל את תקומת עם ישראל במולדתו.
