המייסדים הם חברי הכשרה של 'הנוער העובד' וחניכי חברת נוער מגרמניה, שהגיעה לתל יוסף בשנת 1936. שתי הקבוצות נפגשו ליד עין חרוד בשנת 1939, התאחדו והקימו גרעין להתיישבות חקלאית קיבוצית. חברי הגרעין התיישבו בנתניה כפלוגת 'הקיבוץ המאוחד'. במהלך הזמן הצטרפו חברים נוספים, הקבוצה גדלה, עברה למחנה חדש בסמוך לבית יצחק והקימה שם משק חקלאי מגוון. חברי הקבוצה קיבלו את הצעתם של המוסדות המיישבים והסכימו להתיישב באזור סדום. הקבוצה קיבלה את השם 'קדמה' וחמישים מחבריה יצאו לסדום, הקימו מחנה עבודה ועבדו במפעלי האשלג. בסופו של דבר נקראו חברי הקיבוץ להשתתף במבצע התיישבות 11 הנקודות בנגב. במוצאי יום הכיפורים תש"ז יצאה מכפר מנחם קבוצת חלוץ מחברי קדמה והתיישבה באדמות תל תורמוס. המתיישבים בנו צריפי מגורים, בריכת מים, גדר בטחון והחלו להקים משק חקלאי. באותה שנה עזבו את הקיבוץ 35 חברים ובמקומם הצטרפו 30 חברים חדשים.
בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם תוכנית החלוקה. לפי התוכנית אמור היה קיבוץ קדמה להיות מחוץ לגבולות המדינה היהודית. חברי קדמה בחרו להישאר במקומם ולא לפנות את הישוב. בעקבות מלחמת העצמאות הורחבו גבולות מדינת ישראל וקדמה נכללה בתוכם. העברת חברי המחנה בנתניה לנגב הושלמה ולרשות הקיבוץ הועמדו אדמות נוספות ותקציבי פיתוח. שנים של בצורת ונסיונות כושלים בענפי משק שונים גרמו לקשיים כלכליים. הקיבוץ סבל מבעיות חברתיות, מתחלופה גדולה של חברים ומעזיבות רבות. בשנת 1962 עשרים ושניים החברים האחרונים איבדו תקווה בנוגע לעתידו של המקום והחליטו לעזוב. הקיבוץ התפרק ואדמותיו חולקו בין הישובים השכנים.
בשנת 1979 הוקם במקום כפר נוער.
