יישוב שננטש. בשנת 1813 רכשה חברת יק"א עבור הברון רוטשילד את אדמות אום-אל-עלק (כיום - רמת הנדיב). בשנת 1920 השתכנה בבית חווה שהיה במקום קבוצה של 72 איש מאנשי העליה השלישית אשר עסקו ביבוש ביצות שוני. תנאי המגורים הקשים, המחלות והרעב גרמו להתפזרות הקבוצה בסוף אותה שנה. בשנת 1921 התיישבה במקום 'קבוצת לופט', 25 חלוצים יוצאי 'השומר הצעיר' מגליציה, אשר עבדו קודם בסלילת הכביש משוני לזכרון יעקב. חברת יק"א שיפצה את חדרי החווה והסדירה את אספקת המים למקום. עם זאת תנאי החיים במקום היו עדיין קשים. התנאים הקשים ובעיות חברתיות גרמו להתפזרות הקבוצה ולעזיבת המקום בסוף 1922. במקומם התישבה במקום קבוצת 'משמר הוולגה'  אשר החזיקה מעמד במקום שנה, עד שחברת יק"א דרשה מהם לעזוב. יק"א הרסה את החווה, כדי למנוע השתלטות ערבים על האדמות והמקום ננטש.

בשנת 1939 חידשה יק"א את ההתישבות במקום. ב-23 במאי 1939 עלתה על הקרקע במקום קבוצה מאנשי פלוגות הגיוס של  בית"ר והקימה במקום ישוב 'חומה ומגדל'. האדמה הטרשית לא התאימה לגידולים חקלאיים ולכן התפרנסו המתיישבים מגידול צאן במרעה ומעבודות עונתיות במושבות הסמוכות. המקום המבודד על הגבעה בין שוני לרמת הנדיב, היה אידיאלי לעריכת קורסים לשימוש בנשק ולאימונים של יחידות האצ"ל. המתיישבים התקשו לפתח את המקום בשל המחסור באדמות חקלאיות ובשטח מגורים. בשנת 1943 הם נטשו את המקום ועברו למבצר שוני (שנמסר להם בשנת 1942 על ידי פיק"א. בשנת 1946 עזבו המתיישבים את את שוני והקימו בסמוך לבנימינה את המושב נחלת ז'בוטינסקי. בשנת 1955 צורף נחלת ז'בוטינסק' לבנימינה.