המייסדים הם חברי גרעין 'מנוף' של 'השומר הצעיר' שהוקם בשנת 1931 בלבוב, גליציה. בשנת 1933 החלו חברי הגרעין לעלות לישראל. אחדים מהחברים הגיעו ארצה כספורטאים למכביה ואחרים הגיעו במסגרת ההעפלה. חברי הגרעין עברו הכשרה במרחביה והקימו קיבוץ עצמאי בכפר סבא. הם התפרנסו מעבודה כפועלים שכירים במושבות השרון והשתתפו במאבק לכיבוש העבודה העברית.

ב-2 בפברואר 1942 עלתה קבוצת חלוץ של חברי הקיבוץ על הקרקע בסמוך לעיירה הערבית אל-פלוג'ה. הנקודה החדשה נקראה בשם 'גת' על שם עיר פלישתית ששכנה באזור. המתיישבים חפרו באר מים והחלו בבניית חדר האוכל והנקודה. במקביל החלה תהליך של העברת החברים והציוד  מכפר סבא לנגב. בשנת 1943 הושלמה ההעברה ובמאי 1943 עבר הקיבוץ למקום הקבע. בשנת 1945 הצטרפו לקיבוץ 16 עולים מיוגוסלביה. באותה שנה הצטרפה לקיבוץ חברת נוער א' מרומניה. באוקטובר 1946 שימש הקיבוץ נקודת יציאה למייסדי קיבוץ גלאון  שהוקם במסגרת התיישבות 11 הישובים בנגב.

במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נתון במצור של הצבא המצרי. הילדים פונו מהמקום וההפגזות המצריות גרמו להרס רב. כשהחלו כוחות צה"ל להשתלט על האזור נוצרה בסמוך מובלעת מצרית שכונתה 'כיס פלוג'ה'. בעקבות חתימת הסכמי רודוס ב-24 בפברואר 1949 פונתה המובלעת. הילדים שבו לגת והחל התהליך של שיקום הקיבוץ. לאחר המלחמה הצטרפו לקיבוץ חברות הנוער  'החוצבים' ו'ניצנים'. במהלך השנים נקלטו בקיבוץ גרעינים של התנועה מברזיל ומישראל. 

בשנים האחרונות עבר הקיבוץ תהליכים של הפרטה ושינוי אורחות החיים. הקיבוץ מוגדר כ'קיבוץ מתחדש' והונהג בו מודל 'רשת ביטחון'. בסמוך לקיבוץ נבנתה שכונת הרחבה. חברי הקיבוץ מתפרנסים מתעשיה (מפעל המיצים 'גניר'), חקלאות (גדולי שדה, פרדס, רפת), שירותים (מרכז ספורט ונופש), עסקים קטנים ועבודות חוץ.