בשנת 1875 הקים האפנדי בעל האדמות במקום חווה חקלאית שאדמותיה עובדו על ידי אריסים. בשנת 1909 רכשו יהודים מביאליסטוק שבפולין את אדמות החווה במטרה להקים בהן מושבה בשם 'קרית משה' על שמו של משה מרדכי מנוסביץ, פעיל ציוני שסייע ברכישת הקרקעות. בעלי החווה תכננו להקים במקום מושבה שתתנהל לפי יסודות התורה והיהדות ושהעבודה בה תתבצע על ידי פועלים עבריים.  

בשלהי 1912 החלו להגיע לחווה חלוצים מאנשי העליה השניה כדי לרכוש  ניסיון בעבודה חקלאית. חלק מהפועלים שהוכשרו במקום הקימו אחר כך קיבוצים כגון דגניה א', דגניה ב' וגבע. עם  החלוצים שעבדוו בחווה נמנים א"ד גורדון, בן ציון ישראלי, נח נפתולסקי ואחרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1920, התיישבו במקום בעלי הקרקעות עם משפחותיהם והקימו את המושבה קריית משה. במאורעות 1929 הותקף הישוב על ידי תושבי הכפרים הסמוכים ונחרב.

בקיץ 1944 הוקם הישוב מחדש כמושב עובדים על ידי 'ארגון קדם', שהורכב משלושים משפחות של סתתים מירושלים, יוצאי כורדיסטאן, אשר ביקשו להקים ישוב חקלאי. המתישבים נאחזו במקום למרות התנאים הקשים, בעזרת נסיונם בחציבה הקימו טראסות אבנים ועיבדו את אדמתם. במלחמת העצמאות פונו התושבים לנתניה, שוכנו שם ב'מחנה יעקב' ולא שבו עוד לישובם.

ב-15 באפריל 1949 התישבו בכפר אוריה עולים מבולגריה, חברי 'ארגון מבורך'. המתישבים התקשו להסתגל לעבודה החקלאית ובשנת 1952 עזבו את הישוב. במקומם נקלטו עולים חדשים מארצות שונות, בין השאר קבוצות מקוצ'ין וממרוקו. המתישבים החדשים הצליחו להיאחז ולהתבסס במקום.

בסוף שנות ה-60, נבנה במושב בית עם גדול, ובשנת 1970 צייר האמן אברהם אופק על קירותיו הפנימיים ציורי קיר ('פרסקו') ססגוניים ומרשימים באורך כולל של 36 מטרים. היצירה, הנחשבת ל'פרסקו' הגדול בארץ, מתארת במספר תמונות ובשלל דמויות וצבע את שיבתו של היהודי מגלותו והקמת ישוב חדש בארץ.

במושב כ-90 משפחות מהם 60 בעלי משקים. בעבר התפרנסו התושבים מחקלאות, בעיקר מענף הלול. כיום רק בודדים במושב עדיין מעבדים את אדמתם. בשנים האחרונות זכה האזור לתנופה חקלאית עם נטיעתם של כרמי גפנים ליין. במושב נבנית הרחבה עבור שבעים משפחות נוספות.